רכות כמשי או חתולה מטופחת אחת.

מימין לשמאל: סט צהוב לפנים, סומק, סטיפלינג וסט סגול לעיניים. גודל המברשות בהשוואה למטבע של שקל.

כמו כל בחורה ממוצעת אני צופה בסרטונים של האחיות pixiwoo ביוטיוב. 

ברגע שרצה שמועה על מברשות מבית סמנתה צ'פמן נכנסתי לאתר והזלתי ריר על המברשות שלא היו בהישג ידי ומה רבה הייתה שמחתי שכל הליין הגיע פתאום לIHERB האהוב והממכר (עוצר קניות ביאס לגמרי). 

נתחיל ברכות שלהן... OMG כמה שהן רכות!!! כל מי שיש לו חתול\ה מטופח\ת בבית יודע מה זה שיער רך וחלק כמשי. ככה המברשות ריל טכניקס מרגישות. כשהן הגיעו מיששתי אותן בלי סוף כאילו אין מחר. (מברשת הסיגמא שלי איבדה את תוארה ומעמדה כרכה ביותר. ואפילו החתולה שלי בדרך לאיבוד התואר הנ"ל)

המברשות אומנם מיוצרות בסין, אבל הן משיער טקלון סינטטי, ואפילו שערה אחת לא נשרה מהן בכל החפיפות שהיו עד היום וכולן בנויות כמו מברשות דו פייבריות שזה מעולה בעיני, מכיוון שאני רואה כמה חומר אספתי וכמה טוב הן התנקו עם מנקה מברשות או חפיפה שבועית. על כל מברשת כתוב השם שלה שזה גימיק נחמד.

ועכשיו למברשות עצמן: 

השתיים הראשונות שחמדתי היו הוורודות, כשהן מברשות לפינישים למינהם ואת כולן אפשר להעמיד על השולחן מכיוון שיש להן "רגל" שטוחה. 

Blush Brush - מברשת סומק. אבל בפועל זו מברשת מולטיטאסקינג שמשמשת אותי גם לפודרה ולברונזר. היא טיפה ביצתית, מעוגלת, מספיק גדולה בשביל לכסות שטח פנים נרחב (והפנים שלי לא קטנות). ובגלל שהיא אוספת מעט חומר הסיכוי לקבל איתה כתם ליצני של סומק או להגזים בהנחת ברונזר מינימלים עד אפסיים. והיא מעולה בטשטושים!

מחירה 8.99 דולר, בערך 36 ש"ח. והאמת? את מברשת מאק (היקרה להחריד שקיבלתי במתנה) היא מחליפה בכבוד ועולה בקושי עשירית ממחיר של מאק וגם סינטטית שזה מעולה בגלל אי שימוש על בע"ח.

Stippling Brush- מברשת מייקאפ. המברשת הזאת מיועדת לכל המרקמים הנוזליים והקרמיים. בפועל אני שמה איתה מייקאפ שיש לי זמן בבוקר, מכיוון שהיא די קטנה ומצריכה עבודה במין מעגלים כדי שהמייקאפ יתיישב טוב ובלי מריחות ובגלל שהיא קטנה היא מדוייקת יותר, אבל גם מצריכה יותר זמן עבודה. מצאתי שהיא גם מעולה לסומק קרמי של ניקס שיש לי ולסומקים האבקתיים הלא פיגמנטים. היא לא הכי דחוסה בעולם ובגלל זה מטשטשת מעולה את המרקם הקרמי ומצד שני אם לוקחים סומק אבקתי או דחוס שלא פיגמנטי במיוחד מקבלים מספיק צבע על הלחיים מבלי להיראות ליצן. מ-ו-ש-ל-מ-ת! 

מחירה 9.99 דולר, בערך 40 ש"ח. יותר זולה מסיגמא, שוב עשירית ממחיר של מברשת מאק וזהה בביצועים.

 

הסט השני שבחרתי, היה הסט הצהוב. סט פנים בסיסי המכיל 4 מברשות.

Detailer Brush - מברשת קונסילר או שפתיים. היא פיצפונת, שטוחה, מחודדת בקצה וקשה. הקונסילר שלי מעולם לא נראה טוב יותר!!! ניסיתי גם להניח איתה ליפסטיק אדום וזה היה בסדר אבל לא אשתמש במברשת הזו שוב למטרה זו. 

Buffing Brush - מברשת באפינג. מצאתי שהיא מעולה בשביל פודרה דחוסה וחידושי מייקאפ במהלך היום (אצלי זה בדרך כלל רק האף). ניסיתי להניח בעזרתה מייקאפ נוזלי מאוד ומייקאפ יותר סמיך וזה גם עבד אבל הצריך המון זמן עבודה. היא דומה למברשת סיגמא F80 רק קצת יותר קטנה. מהממת! בהסתכלות שניה מצאתי שהיא מזכירה לי את מברשת 332 של ביוטיקר. כן ביוטיקר גדולה פי 2 מהבאפינג בראש אבל עדיין יש להן דימיון בביצועים.

Contour Brush- מברשת שמיועדת ע"פ סמנתה לקונטור\הייליטר. היא מעולה, מושלמת ומהממת בתור מברשת להייליטר שמצריך עבודה במרחבים קטנים. היא קצת מחודדת מה שמונע ממה לאסוף יותר מדי חומר. 

Pointed Foundation Brush - זאת המברשת הכי מאכזבת מכולן. היא שטוחה, קשה וממש לא נעימה. יותר מכך - היא יותר מידי גדולה לשמש כמברשת קונסילר וקטנה מידי לשמש למייקאפים ושניסיתי להניח איתה מייקאפ סימני המריחות נראו לעין ממרחק קילומטר. השימוש היחיד שמצאתי בשבילה זה להנחת מסכות פנים\חימר סמיכות, כמו למשל מסכת מנטה של המלכה הלנה. 

מחירו של הסט הוא 17.99 דולר, 72 ש"ח בערך. מלבד מברשת אחת - אני מרוצה מאוד מהסט הזה. 

הסט השלישי שבחרתי, היה הסט כחול\סגול. סט לעיניים הכולל 5 מברשות. 

Base Shadow Brush - מברשת שטוחה, קצת מחודדת. עובדת טוב בעיקר בהנחת צלליות רגילות. עם צללית קרם לא כל כך הצלחתי. אבל ניחא אני לא אוהבת צלליות קרם. 

Deluxe Crease Brush - אם החיתוך של דלוקס היה טיפה שטוח יותר היא היתה יכולה להיות מברשת קבוקי לעיניים. אבל היא לא. מכיוון שהיא עגולה ודי דחוסה אני משתמשת בה לטישטושים. אם יש לה עוד שימוש אני אשמח לדעת מהו. היא רכה בטירוף ואני ממש אוהבת להרגיש אותה על העפעף!

Accent Brush - היא נראת כמו מברשת פיצפונית שמתאימה לאיילינר אבל היא לא מספיק דקה ושטוחה. אני משתמשת בה להוספת זריקות צבע על קו הריסים העליון. להרטיב ממש טיפה, לקחת צבע ולעשות קו "איילינר" צבעוני וסגרנו את מראה העיניים. 

Brow Brush - מברשת שטוחה וזויתית לגבות. בהתחלה אכן השתמשתי בה לגבות, עד שבוקר אחד היה לי משעמם והשתמשתי בה להנחת איילינר ג'ל. למרבה הפלא - זה עבד. כן זה מצריך ידיים יציבות, אבל אם אין מברשת איילינר נורמלית בסביבה, brow brush יכולה לעבוד. והיא ממש חמודה. 

Pixel-Point Eyeliner Brush - מי החליט שזאת מברשת איילינר???!!! בתור מברשת איליינר היא אסון מהלך. אלף - היא לא מספיק קשיחה בשביל איילינר. בת - היא פשוט... עבה מידי! ואפילו עם יאיימו על החיים שלי אני לא אצליח לצייר איתה קו ישר ואחיד. אבל... בתור מברשת להנחה נקודתית של מייבש פצעונים היא מעולה. כי היא מכסה בדיוק את שטח הפצעון בלי למרוח יותר מידי חומר על שטח העור הנקי מסביב.

מחירו של הסט הוא גם 17.99 דולר, 72 ש"ח בערך. אני לא יכולה להגיד שהסט הזה עשה לי וואו ממש. אבל בכל מה שקשור לאיפור עיניים עם צלליות רק התחלתי את הדרך באמת ובנתיים הוא מספיק לי לגמרי.

בשורה התחתונה: אני מרוצה. אפילו יותר ממרוצה. במחיר של מברשת מאק אחת קניתי 11 מברשות רכות, איכותיות, סינטטיות שממש נעים להשתמש בהן. כן 2 מברשות נראות לגמרי לא קשורות אבל זה בסדר מבחינתי, כי בסוף נמצא להן שימוש. 

סה"כ הן עלו 55 דולר שזה 220 ש"ח + 4 דולר עלות משלוח.

היה לי גם את Expert Face Brush - שהיא המברשת המושלמת מכולן למייקאפים. למה היא לא פה? כי נתתי אותה במתנה לחברה שמורחת מייקאפ רק בעזרת מברשות בניגוד אליי שאני חסידת השימוש באצבעות, והרגשתי שאקספרט יותר טובה למייקאפים סמיכים שאני משתמשת בהם רק בחורף וחבל לי שהיא שכבה סתם במגרה. 

*אני חייבת להתוודות - מברשות פנים למינהן לא חסרות לי. גם זולות וגם יוקרתיות, מה שחסר לי זה החשק לנקות אותן, לכן במהלך כמה שנים אחרונות אני מגדילה לאט לאט את האוסף שתהיה לי כמות מברשות איכותיות שתספיק לשבוע שלם של שימוש (ואני מתאפרת בסיסי כל יום) כך שאני אוכל לקחת את כל המברשות ולחפוף פעם בשבוע. כן יש את מנקה המברשות אבל הוא לא מחליף חפיפה שבועית. אמרתי כבר שאני עצלנית? 

מצד שני עד לשנה האחרונה מיעטתי להשתמש בצלליות, סתם בשביל הדוגמא הייתה לי רק פלטה אחת של צלליות והייתי מוציאה אותה פעם בחצי שנה במקרה הטוב והייתה לי מברשת עיניים אחת. (לפחות באיילינר זה לא ככה) 

אז כן, השקעתי בעיקר ביצירת מראה עור אחיד ובריא עד כמה שאפשר וזה עדיין המטרה העיקרית שלי לצד רוטינת טיפוח. 

בכלל עד שמשכתי ומשכתי את הזמנת המברשות, הגעתי לעוצר הקניות שלי. ולא, לא שוברים עוצר קניות אפילו לא בשביל עוד הזמנה שווה מאייהרב. איך בסוף קיבלתי אותן? כמתנה מוקדמת ליום הולדת והווישליסט התקצר בעוד חמש שורות. תודות לאימא היקרה שלי שפשוט התיישבה, בנתה את ההזמנה ומסרה לי את הפתק שהגיע לתא הדואר כעבור שבוע.

אמא, אני אוהבת אותך! ♥♥♥ *

מקווה שהפוסט הזה עזר לכן לגבש החלטה לגבי המברשות של סמנתה צ'פמן. ואשמח לדעת מה אותן חשובות על המברשות? הייתן מרוצות מהקנייה או לא?
נתראה בפוסט הבא! xoxo

*גילוי נאות: המברשות נרכשו מכספי (של אימי) האישי.

הממתקים מMUA שקיבלתי באמצע עוצר קניות.

את האתר של MUA גיליתי בשיטוטי לילה קצת לפני שישראלה משקר החן והבל היופי חזרה מאנגליה וכתבה את הסקירה שלה. 

ובגלל שאנחנו כידוע מוגבלים ביותר בסכום שאפשר להעביר בלי לשלם מכס, הפצצתי בהזמנה ושלחתי אותה לדודה שלי שגרה בגרמניה. 

היה עם זה סיפור שלם שהחבילה כן הגיעה לדואר וחזרה לחו"ל מבלי שאפילו קיבלתי פתק אחד שהודיע לי שזה נחת בארץ. למזלו הרב מאוד של הדואר החבילה חזרה אליי כעבור פחות משבועיים והכל היה שלם. 

כאן מסתיימות להן ההקדמות ואני עוברת לחבילה עצמה =]

במקור הזמנתי את כל 8 הפלטות שהופיעו באתר (כן אני מניאקית אני יודעת...), אבל באמת שכמעט ולא מצאתי עליהן סקירות רעות. כל פלטה עולה £4.00 שזה בערך 24 ש"ח, כל פלטה שוקלת 9.6 גר'. משתלם.

*כל המברשות שלי ושל אימא עברו חפיפה בבוקר לכן שמתי את הסווטצ'ים עם איזה מברשת ישנה ופיצית, לכן הגודל קופץ. סורי.*

הפלטה הראשונה היא Heaven and Earth - זאת פלטה של גווני חום, טאופ וברונזה. הגוונים מעלפים! הצלליות רכות, פיגמנטיות ממוצע פלוס. היוצאת דופן היא הבהירה מכולן, היא יבשה וטיפה גירית כשמנסים לאסוף חומר. 

אתמול לפני שהלכתי לישון ניסיתי שילוב של שלוש צלליות - 2 ו 3 ו 11. 

העיניים הירוקות שלי הפכו להיות בצבע ירוק-ענבר. אצלם כשאתאפר שוב עם השילוב.  אני מאוהבת בפלטה הזאת 3>

הפלטה השניה היא Glamour Days - פלטה שמיועדת ליום יום. מורכבת בעיקרה מצלליות שהן שימריות. הנצנוץ הוא לא גס אלא די עדין. הבעיה היא ששלוש צליליות המאט שיש שם, מרגישות קצת פחות פיגמנטיות ורכות. הצללית הכחולה כהה גם הייתה לא משהו מבחינת פיגמנט. הכי אהבתי את הצללית השניה. היא מהממת! 

אולי אשנה את דעתי, אבל כרגע... במחשבה שניה לא הייתי מזמינה את הפלטה. 

הפלטה השלישית היא Glitter Ball - כשמה היא היא ממש כדור דיסקו גליטרי מנצנץ! עד עכשיו אהבתי את הפלטה הזו יותר מכל. כן היא הכי מדליקה בעיניי. גם הכי פיגמנטית ורכה. כן היא נראית הכי פחות שימושית כי כמה כבר פעמים בשבוע יוצאים לבלות למקומות שדורש איפור כל כך מנצנץ? אבל אני לגמרי מאוהבת בה...

עוד שתיים שהגיעו אליי הן Dusk til Dawn (אני מתה על השם שלה, כי רק מלגלגל אותו בלשון אני נזכרת בסרט של רודריגס עם טרנטינו וקלוני From Dusk Till Dawn) וStarry Night ופה אני תומכת לגמרי בביקורת של ישראלה עליהן. 

עכשיו ספרתן רק חמש פלטות ואמרתי שהזמנתי 8? נכון, שלוש פלטות Pretty Pastels, Poptastic Palette, Glamour Nights דודה שלי ביקשה להשאיר אצלה, ומכיוון שהיה לה יומהולדת הסכמתי בכיף. 

מוצר נוסף שהכנסתי זה היו ההשפתונים\ליפסטיקים. לMUA אין הרבה גוונים בליפסטיקים, סה"כ 16. הזמנתי ארבע גוונים. גוון 4 - משהו שבאתר נראה כמו וורוד בזוקה, בפועל זה ורוד ממש עדין ונקי עליי. גוון 14 - ניוד בז' אם תת גוון חם. גוון 15 - עירבוב של ורוד וקורל בשם Juicy. גוון 16 - כתום קורל בשם Nectar. 

כל ליפסטיק עולה £1.00 שזה בערך 6 ש"ח ויש בו 3.8 גר'. ממש אהבתי שבתחתית האריזה יש פס עם צבע שפתון כמו בניקס. 

ועכשיו ההפתעה... הם לחותיים בטירוף! כשמרחתי אותם הרגשתי שאני מורחת בלאם עם צבע. טיפה דביקים בחמש הדק' הראשונות, עם ברק עדין. לא הכי עמידים (אחרי כוס קפה נרשמה התחלת דהייה), אבל לי זה לא בעיה, כי כיף לי להוציא אותם מהתיק. הבעיה היחידה שאני מוצאת בהם זה הריח - משהו מתוק ודביק בטירוף כמו סוכר עם מרשמלו ווניל. סה"כ אני מרוצה מהצבעים ומהאיכות. רק תשפרו את הריח ותוסיפו שמות לכל הגוונים!

לפי הסדר המספרי מקטן לגדול. השניה עם פלאש.

בנוסף הזמנתי גם פריימר לפנים, מייקאפ מאט בגוון 1 Soft Sand, קרם BB בגוון מדיום (כל השלישיה זה אריזות פיצפוניות של 30 מ"ל), פריימר לעיניים, קונסילר עט עם מברשת ועיפרון קונטור 3 ב1 בצבע חום, עיפרון לעיניים בצבע ירוק ולק סגול. את כל זה עדיין לא פתחתי, אבל אני אצלם בהמשך השבוע. 

היו בהזמנה סומקים, פודרה, מסקרות והקיט שהם צירפו לכל רוכש עם ליפגלוס ושני לקים שגם השארתי לדודה שלי, אם היא תסכים לרשום לי ביקורת על השימוש אני אעלה אותה פה בהמשך. 
המשלוח לישראל הוא £7.5 זה נראה יקר, אבל אם מזמינים הרבה (וכולל המשלוח מגיעים ל75 דולר בהמרה) זה יוצא בסדר. האמת היא שאם אני עוד פעם אזמין משם מתישהו - אני לא הולכת להתעסק שוב כמו הפעם הזאת בלשלוח לדודה שלי ולחכות שזה יגיע אליי.

מקווה שנהינתן, ושהחום המעיק הזה יעזוב אותנו במהרה! 

בונוס! מיסי אהובתי מרחרחת מלמטה את החבילה

*גילוי נאות: כל המוצרים נרכשו מכספי האישי

הכיף הGlossy ;-)

אני יודעת שנעלמתי, אני ממש ממש מבואסת מזה בעצמי, אבל אני לא מרגישה שאני מוכנה להעלות פוסטים בלי סווטצים. ויש לי כבר פוסטים מוכנים. אין לי עדיין מצלמה, והמצלמה הישנה אמרה שלום ולא להתראות. 

נראה לי אני האחרונה שמעלה פוסט על גלוסיבוקס. ועוד על שלושה חודשים רצוף. 

הנושא הזה של הגלוסיבוקס נטחן וצולם מכל כיוון אפשרי, אבל אני ממש חייבת להוסיף עוד נקודת מבט. 
קודם כל, כולם יודעים כבר מה היה המיזם ההתחלתי של הגלוסיבוקס - להביא למנויה קופסא כיפית פעם בחודש עם 5 ויותר מוצרים, חלקם מוקטנים, חלקם בגודל מלא להתנסויות ולהכרה של מותגים נגישים בארץ. במחיר סמלי של 59.5 ש"ח. שאחרי חודשיים קפץ ל75 ש"ח.

קודם כל, כמנוייה על בלוגים חו"ליים רבים אני מודה בכנות שלפעמים קינאתי. 
למה להן יש ולי לא? 
אז דן מנו וגלוסיבוקס ישראל - תודה רבה על הגשמת חלום. 

כעיקרון אחרי שלוש חבילות, 100 ימי חסד ומחשבות רבות, החלטתי שאני משאירה את המנוי. עד שלי כמנוייה "ותיקה" המחיר לא יקפוץ גם ל75 ש"ח. 
 בגדול, כו אני נהנית מגלוסיבוקס. זה ממש כיפי לדעת שבשבוע השלישי של החודש תגיע לי קופסא בצבע ורוד בייבי (בחודש מאי זה יהיה לבן) אם מוצרים מוקטנים ובגודל מלא. לי באופן אישי אין שום בעיה לקבל מוצרים של חברות ישראליות, מוצרי דרגסטור, או מוצרים שנגישים רק בארץ. 
כי לא כולן עושות קניות ברשת ולכן זה בסדר גמור, שכן המטרה של גלוסיבוקס זה לתת לנו להתנסות ואז בהתאם לחויית השימוש לקנות את המוצר.  

- הבעיה הראשונה שיש לי, זה עניין השליח. לצערי הרב מאוד אני ממש לא אוהבת דואר שליחים, אני לא אוהבת שמגיעים בלי לצלצל קודם, והכי פחות מתאים לי זה שאם מתקשרים (אפריל) אז אומרים טווח שעות. כן אני מבינה שאני לא היחידה באזור. אבל זה לא נוח. 
בחודש ההשקה הייתה אופצייה של לקבל את גלוסי בדואר רשום. זאת הייתה האופציה המושלמת בשבילי. אפשר בבקשה להחזיר אותה? 
כן אם הייתי תל-אביבית, אולי הייתי הולכת על איסוף עצמי. שגם האופצייה הזאת היא בעייתית, תל אביב עמוסה בפקקים וסובלת ממחסור חמור במקומות חנייה. 

- הבעיה השנייה שאני רואה זה שוני בקופסאות. לצערי פה אני חוזרת לחודש פברואר. שאני קיבלתי צללית לייף ובקופסא אחרת היה פריימר של גרלן. 
אני לא מצפה לקבל ברונזר של גרלן בגודל מלא או שפתון של YSL.

אבל ההנחה הבסיסית שאם בקופסא אחת יש גרלן אז שגם בקופסא השנייה יהיה מוצר שווה ערך מבחינה מותגית. אין לזה שום קשר לתמחור. אלא אך ורק למותג.

עוד נקודה זה גודל המוצרים המוקטנים. כן בושם של 1 מ"ל נקרא דוגמית ולא מוצר מוקטן. 

בגדול, אני בנתיים משאירה את הגלוסיבוקס. כי אני עדיין לא מרגישה שמיציתי, וגם כי אני בעוצר קניות וגלוסי גורם להרגיש פחות לחוצה בקשר לכך. ;-)))

*רשמים על המוצרים שקיבלתי אני אעלה בפוסט נפרד. אני מקווה מחר או מחרתיים. 

M.A.C - גם בבאר שבע יש חגיגה.

אני חושבת שאין בחורה בארץ שלא שמעה על מאק, גם ההתעניינות שלה באיפור, טיפוח וכל שאר הנוגע בנושא היא מינימלית. 

אני לא מסוג הבחורות שכל מגירת האיפור שלהם מורכבת ממוצרי מאק, למרות שאני כן משתמשת בכמה ממוצרי הבסיס שאני מאוד אוהבת. 
לכן כשראיתי בפייסבוק הודעה שבבאר שבע סופסוף נפתח סניף מאק ועוד בקניון הנגב... שמחתי הייתה כמעט זהה לאושרי ביום שבו נבחרת ספרד הפכה להיות אלופת עולם בכדורגל. שזה אומר - חגיגת נפש.

היום באתי למאק רק במטרה לרכוש סומק, אבל כידוע - לצאת ממאק עם משהו אחד זה רק אם דחיית הסיפוקים זה משהו שהוא הרגל. ולא, לא אצלי. 
גם מה שכן, החתולה היקרה שלי ריסקה לי את הפודרה prep&prime שהשארתי בטיפשותי על שידת האיפור (איך מלמדים אותה לא לגעת?! איך? וגם לB2M אין לי מה להחזיר...), אז בנוסף לסומק גם פודרה נרכשה וגם ברונזר שלא יזיק כי מסתבר שאני כבר לא NC25 אלא שהפכתי להיות שלגיה לגמרי - NC20. מה הפלא שפייס אנד בודי שיש לי כבר לא מתאים לי?((( 

מעבר לסניף הענק, ומספר הבנות הרב בהתאם, הכי שמחתי להכיר את עדי. הרושם שקיבלתי מההיכורת הפייסבוקית היה נהדר. אבל עדי בחיים היא עוד יותר מדליקה. אולי זה היה התזמון הסופר נכון (כשבאתי עדי ניקתה מברשות), שבגללו סמכתי על עדי בצורה מספיקה בשביל לתת לה לאפר אותי, מה שאני כמעט ולא נותנת לאף אחד לעשות בגלל טראומת ארוכת שנים של דיילות הסופר פארם. לא שחס וחלילה אני משווה. 

הרכישות שלי מהיום: 
- Prep&Prime Transparent Finishing Powder 
הפודרה השקופה שהופכת כל איפור למושלם. בתור אחת שמשתמשת בפודרה הזאת כבר כמעט שנה וקצת כן היא בהחלט שווה כל שקל מה139 ש"ח, גם מכיוון שאם מיסי יקירתי לא הייתה מרסקת לי אותה סביר להניח שהייתה מספיקה לי לעוד שנתיים לפחות, כי אחרי שימוש אינטנסיבי ממש לא ראיתי שהכמות הפכה להיות קטנה יותר.

- Powder Blush בשם Style
סומקים ורודים לא חסרים לי, אפילו אפשר להגיד שיש לי יותר מדי סומקים בגוון  הוורוד הנקי. והאמת די מאסתי בסקלאת הוורוד והתחלתי לפזול לכיוון הקורליים והכתומים שאין לי. 
הסומק שלקחתי (בהמלצת עדי כמובן :-)) הוא בגימור פרוסט וצבע אפרסקי כתמתם עם צל זהוב. נראה מעולה על קספרית כמוני ומעולה לא פחות על אמא שלי שהיא הרבה יותר כהה בהשוואה אלי ועם עיניים אפורות. צבע מוצלח ביותר, אני רק מקווה שאם אשתזף לא אצטרך לשים אותו בצד.

- והאחרון Bronzing Powder (מאט)
ברונזר כאמור. עד השנה הזאת מעולם לא חשתי שאני באמת צריכה ברונזר. כן היה לי איזה ברונזר no name, כן השתמשתי מדי פעם, אבל לא יותר מדי. כי איכשהו תמיד הצלחתי לשמור על השיזוף הקל שהשנה הזאת נעלם לגמרי ולא מראה סימני חזרה. ולראות פרצוף לבן סוג של "אני בת אצולה" לא בא בחשבון.

והרכישה החשובה מכולן - היכרות עם עדי! 
אני תמיד שמחה לפגוש אנשים שהכרתי דרך הבלוגוספרה. 
זה תמיד כיף בלתי נורמלי לחבר את הפנים שרואים בתמונות, את האופי שמרגישים דרך הפייסבוק\הבלוג לאדם האמיתי ולגלות את הדומה והשונה. 
איכשהו בהיכורת מהסוג הזה מרגישים כאילו שמכירים מחדש את האדם שלא ראינו שנים. ואני אישית חושבת שזה מדהים. 
ועדי היא מדהימה. כל מילה נוספת מיותרת.

עדי ואני.

פוטושופ אין, כי אין לי גישה אליו

*צילומים של הרכישות יעלו בהמשך, כשהמצלמה תחזור מתיקון

מי היא האהבה הגדולה של חיי?

השאלה למה פתחתי בלוג נוסף שכבר יש לי אחד בבלוגוספרה הרוסית שגם אותו אני בקושי מתחזקת (במקום בלוג הפך כמעט לסוג של טוויטר) זאת שאלה טובה. התשובה באה מכאן גם אני אימצתי בע"ח!

פתאום לאחר שראיתי את כל הסיפורים, חשתי צורך עז לכתוב. לרשום פוסט ארוך, עמוס ומלא נוסטלגיה.

אני אמרתי לא פעם שאין תקופה כמעט מאז שנולדתי שלא היו סביבי בע"ח. של הוריי, של סבים שלי וכך הלאה וכך הלאה. והכי טוב - כמעט כולם אומצו, הרוב מהרחוב. 

היפיופף הראשון שאני באמת יכולה להגיד שאני זוכרת אותו ושהוא היה שלי היה מרקיז.

חתול בית נטוש שאימי ודודתי מצאו בבוקר גשום אחד בתחילת אוקטובר, הורידו אותו מהעץ, הכניסו אותו הביתה אליי ונאלצו ללכת. זה נגמר בזה כשהן חזרו הוא פשוט לא היה, כאילו בלעה אותו האדמה ובסוף יצא אליהם בהליכה מלכותית מאיפשהו מתחת לספה של הסלון. עם פרווה סתורה וגאה כאילו הוא מלך היקום. 

עיניים ירוקות מדהימות ופרווה מנומרת בצבעי לבן - אפרסק. נסיך אמיתי. ואני הייתי בת 3. ואפילו אבא שלי ששנא חתולים אמר "ניחא, שישאר כבר"

הוא היה אהבת חיי הראשונה, סבל ממני כמעט כל דבר בלי להתלונן, היה מנומס עד כדי כך שהיה לו אפילו שרפף גבוה שהעמדנו במיוחד בשבילו בחדר המדרגות והוא היה מצלצל בפעמון עם הכפה שלו כשהיה חוזר מהטיול הלילי הקבוע שלו.

שלא תבינו לא נכון, הוא חזר לא פעם מלוכלך, שרוט וכולו מלא גאוות קרב. שהייתה נעלמת ברגע שהוא היה עובר את סף הבית והיה הופך בין רגע לבן אצולה מושלם. מרקיז טהור דם. נסיך אמיתי.

לצערי הרב זה לא נגמר בטוב. הסוף שלו היה איום, בגלל המון סיבות שהעיקרית שבהן נעוצה ברוע לב האנושי. אבל צדק עליון נקם את מותו. ואני שבורת הלב לאחר שנים התנחמתי. 

תמונות לצערי הרב אין לי. שנאתי להצטלם ומרקיז שנא את הצילום אפילו יותר ממני... 

לאחר מכן, ביום חורפי, גשום, מלוכלך, קר ומושלג באמצע ינואר לאחר הכריסמס הופיע רם (קיצור של רמוס, אחד מהאחים המייסדים של רומא). שגם הוא כנראה נזרק לרחוב, באמצע החורף הבלתי נסבל של אוקראינה ואמא שלי מצאה אותו באיזה חנות, שאותה בעלת חנות ראתה אותו משוטט ברחוב ואספה אותו אלייה אבל לא יכלה להחזיק את רם אצלה כי הכלבה שלה בדיוק המליטה ואמא שלי פשוט נדלקה עליו. באותו ערב שאבא שלי חזר גמור מהעבודה וראה את רם הוא פשוט קבע "הוא נשאר בבית!" 

המגן שלי, השומר שלי, הנאמן לי ללא גבול. נכון אמא שלי הייתה בעלת הבית אצלו והוא ציית לה ללא עררורין אבל אני הפכתי להיות נסיכת ליבו. 

בגיל 4 פתאום קיבלתי מתנה משמים, שכל הילדים מסביבי אפילו הגדולים קינאו בה ואני פשוט הרגשתי שאין מאושרת ממני בעולם כולו.

הייתי יוצאת למגרש המשחקים, והוא היה צמוד כמו דבק דביק במיוחד, רק המראה שלו היה מגרש כל מבוגר זר שהיה נקלע לאזור של השכונה שלי אז. אף אחד לא העיז אפילו לזרוק לעבורי משהו שהיה בטון רע.  

שתבינו הייתי אז פיצפונת בקושי 1.20 והוא היה מגיע לי כמעט עד בית החזה. 

שחור, די קטן בהשוואה לסטנדרט של הגזע, אבל נראה גדול בגלל כל הפרווה הארוכה להחריד... 

בגיל 6 עלינו לארץ ונאלצנו להשאיר אותו מאחור אצל חברה טובה של אמא שלי, לאחר שהתברר א. הוטרינר אמר באקלים החם של ישראל הוא לאט לאט יגסוס (וראיתי את זה באמת קורה עם כלב מגזע דומה שעלה מרוסיה עם הבעלים שלו וגר לידינו). ב. אין לנו מספיק כסף לכל הדברים שדרשו על מנת להעלות אותו לטיסה כולל ההסגר, נתנו לנו איזה סכום מטורף (אי אז לשנת 95) ועוד טרחו לעדכן אותנו איזה שבוע לפני הטיסה שזה פשוט לא נתן לנו שום פתח מילוט...

מיררתי בבכי יומיים לפני הטיסה, אחרי שהשארנו את רם אצל בעלתו החדשה וכשבאנו אליה ואמא בקול חנוק אמרה לו "זה עכשיו הבית שלך, אתה נשאר כאן", הוא הסתכל עלינו איזה חמש דקות הסתובב והלך למיטה שלו ששמנו לו בפינה הכי חמה של הסלון.  בטיסה כל המחלקה התלחששה שאני מפריעה להם לישון עם הבכי ועד שנרדמתי בבן גוריון לאחר הנחיתה, ואבא שלי המסכן ממש לא ידע איך לנחם אותי ואת אמא ועוד אחרי שהכרזתי "לא רוצה יותר כלב בחיים שלי!"

המלך של הילדות שלי. אני יודעת שהיו לו חיים טובים, אבל אני עדיין לפעמים כל כך מתגעגת אליו! 

ראם. אני מצטערת התמונה ישנה בטירוף, והיא היחידה שנשארה לי.

לאחר כמה שנים של בדידות נשברתי, ובגיל 9 אספתי אליי את שון, שאלוהים יודע מי היו ההורים שלו וכמה גזעים שונים התערבבו לו בדם... אבל אני התאהבתי בו. הוא היה כל כך קטן, סובל מהתעלמות גורפת של כל הסביבה והבעלים שלו שפשוט זרקו אותו לרחוב (השכנים שלי. כן), אחרי שהבינו שמתנת יום הולדת לבת בפועל דורשת הרבה השקעה, מאמץ וקצת חום.

אבא התרעם שהוא גור, ומי ינקה את הבית במשך עוד תקופת זמן לא מבוטלת?

אמא הסתכלה בעיניים שלי ורק אמרה "את מבינה שהפעם הוא כולו שלך? רק שלך?"

והוא היה באמת שלי. טיפלתי בו, טיפחתי אותו, אהבתי אותו עד כדי כך שזה אפילו הפחיד אותי והוא החזיר לי אהבה. ואני הייתי מאושרת. 

ובזכותו גרמתי לחברה להבין שמכלבים לא תמיד צריכים לברוח בצרחות אימה והיא התאהבה בו עד כדי כך שאפילו הייתה מוציאה את שון יחד איתי, אבל במקומי. חחחח אחלה סידור לשינינו ושון נהנה מתשומת לב כפולה. 

ושתבינו, אני לא סובלת לצאת לטייל בחום. ושהרי בישראל חם 9 חודשים בשנה בוקר צהריים וערב סבלתי כפליים. אבל המבט השמח היה שווה כל דקת סבל בחום הלוהט והלח של מישור החוף. 

ואיך אפשר להישאר סובלת למראה החיוך הענקי הזה?! וזאת התמונה האהובה עליי כי הבחור שנא מצלמות שנאת מוות. לא משנה איזה מצלמה רק היה מרגיש בנוכחותה וישר היה מתחבא מאחורי הספה. 

איפשהו שמעתי שאלוהים אוהב שלושה. ובגיל 19 שוב נשארתי לבד. בגלל תאונה מטופשת שגבתה מחיר כל כך יקר.

שון. איך אפשר לסרב לחיוך המהמם הזה? 

הדיכאון הכריע אותי ואז הגיעה הצעה מדודה שלי לקחת גור חתולים. מהחתולה של חברה שלה בדיוק עמדה להמליט.

אמא שלי התעצבנה, אני אפילו לא הגבתי ואז הגיעה היפיופה הפיצפונת הזאת שהייתה שקושי בגודל של כף ידי בגיל חודשיים. 
טריקולור מדהים, קטנטונת בלי קול כי נהרסו לה מיתרי הקול לאחר שנבהלה מהנסיעה באוטו. 

יומיים ראשונים לא ראיתי אותה, ידעתי שיש הולך על ארבע בבית כי מיכלי המים היו מתרוקנים, והשירותים נפקדו בשיטתיות (שזה היה משהו מדהים, הוצאנו אותה מהאוטו, העלינו הביתה, שמנו אותה ישר בארגז החול וזה היה מספיק בשביל ללמוד פעם אחת ולתמיד), המדהימה הקטנה הזאת אחרי תקופת התרגלות לא קלה עברה לישון במיטה איתנו. חצי לילה עם אימא. חצי לילה איתי. היא מבלה לידנו, צמודה כל שעות היום והלילה. בקור, בחום היא תמיד פה ליד. ישנה בפוזות הכי מטורפות שאת לא מצליחה להבין, יש לה עצמות גומי?  שומרת על הטריטוריה. מעודכנת בכל הנעשה, אם זה הכנת ארוחת הערב, הרתחת קומקום ענקי לתה, תליית\קיפול כביסה. היא שם. יושבת בפוזה הנצחית שלה עם הזנב סביב הגוף ואבוי לך עם לא תתני לה לדחוף את האף הורוד והקטן עמוק לתוך הנעשה. כפה בלי שריטות על הזרוע מובטחת. ושרק תעיזו לחשוב להעיף אותה מהממיר של yes, מה הזנב מפריע לזפזפ? אבל לי נעים וחם! וברגע שאת עומדת ליד הדלת ועומדת לצאת את מקבלת מבט כפול, אומלל וכועס בו זמנית "איך את מעיזה להשאיר אותי לבד?" וכשאת חוזרת הביתה את מוצאת את שתיהן ליד הדלת בדיוק באותה הפוזה שהן היו כשיצאת... וחייבים להיצמד אלייך שמא תברחי שוב לעוד חצי יום... הרודנית הקטנה גם משמשת כפעמון אישי כרגע שמישהו רק עולה בקומה הראשונה היא כבר תלויה על הידית של דלת הכניסה ומנסה לפתוח... עם שאר הדלתות זה דווקא מצליח לה לא רע... אין צורך לקום ולפתוח לה את דלת החדר בלילה. היא כבר תפתח לבד! 

מיסי היא הצלע הראשית בדואט, עצמאית, מתנשאת, יפה עד כדי שלמות ומודעת היטב לעבודה שאני, אמא וליזה (הצלע השניה בדואט המטורף) שפוטות שלה ומאוהבות בה באופן מוחלט. 

מיסי. אמרתי שהיא הייתה פצפונת...

המיקום המעודף בשיא יום קיציי.

אמרתי שמיסי צמודה לממיר...

תופסים חום מקרש גיהוץ שניה אחרי שכיביתי את המגהץ

את ליזה, הצלע השניה בדואט מצאנו בחדר המדרגות באוגוסט לפני שנה. רועדת מרוב פחד, רזה, קטנטונת בצבע קרמל, רגליים ארוכות של דוגמנית, אוזניים עלטפיות אמיתיות ועם עיניים כל כך אומללות שפשוט נשבר הלב.
אני סחטתי את אמא שיש לי יום הולדת בספטמבר ואני רוצה מתנה. כן. מתנה כזאת. וכן למיסי חסרה חברה. לא, אנחנו לא מספיקות לה.
לקחנו אותה. ולמרות כל הקשיים אני לא מצטערת לרגע. הרווחתי (לא רק אני וגם אמא) אהבה ללא גבול, ללא תנאי. נאמנות נצחית והמון צחוק. ותמיד יהיה לה ליקוק אחד יותר מדי בשבילך, כי אף פעם אין דבר כזה יותר מדי אהבה. 
כי הרי פשוט אי אפשר לא לצחוק מהמשחקיה שהבית שלנו הפך להיות.  אין רגע שקט בבית שבו יש דואט של חתולה וכלבה. יש שקט בבית רק כשאנחנו פורשים לישון. ליזה תפסה בעלות על השמיכה שלי ואת מיסי תמיד אפשר למצוא בחדר של אמא מתחת לכל ערומת השמיכות כשרק קצה הזנב מציץ.

אלוהים עדי, אני מאכילה אותה 4 ארוחות ביום ועוד מיליון נישנושים שהיא גונבת לי מתחת לאף ועדיין רזה. דוגמנית טבעית... (יש יונים בחלון, אז ישר עמדת צייד)

כן. אין מצב שאני ישנה בלי ההשגחה וההגנה הצמודה של ליזה. לא ביקום הזה...

מעולם אל תפחדו לאמץ כלב או חתול הביתה, במיוחד את אלה מהרחוב או מהעמותות. הם תמיד יקירו לכם תודה על הטיפול והאהבה שתחושו כלפיהם. תרוויחו אהבה אמיתית שלא מותנת בשום דבר מלבד רצון טהור לאהוב, תדעו נאמנות נצחית שתמיס לכם את הלב מרוב עדינות. (אני לא אומרת שבע"ח שהם יותר ברי מזל בחיים לא עושים זאת, אבל אלה שידעו חוסר וכאב בחייהם תמיד נראה שהם מבינים יותר מה המתנה הענקית שהם לפעמים מקבלים מהחיים)

נכון זה כואב לאבד אותם. אבל ביום אחד מרוויחים עולם ומלאו. נכון מעולם לא תשמעו מהם מילה, אבל יש מספיק דרכים להראות אהבה במיליון דרכים אחרים. הם תמיד יהיו שם בשבילכם בעצב, בשמחה, בכאב. הם טהורים כמו ילדים קטנים.
והם כאן בשביל להישאר בלב שלנו לנצח.